"לא קראנו לעצמנו גרעין – היינו קבוצת חבר'ה שרצתה לגור יחד, ביישוב משלנו"

היינו קבוצה של חבר'ה צעירים שרצתה להקים יחד יישוב. בדקנו אופציות, ואיתרנו את חולית – בדרום עוטף עזה. מצב ההתיישבות במקום הוגדר כ"תת אכלוס חמור": כשהגענו היו פה 21 חברי קיבוץ ושמונה ילדים. היינו חיילים בתקופה ההיא, והתגוררנו בבית אחד גדול, סוג של קומונה. הסיבה שלא חיכינו עם המהלך לשחרור היא כי כבר לא רצינו לחכות עם הקמת הקהילה. אט אט התחלנו להשתחרר, הצטרפו עוד חברים, גם כאלה שלא היו במכינות – בוגרי שנות שירות וחברים מהתיכון.

בשלב מאוד מוקדם חברי הקיבוץ החשיבו אותנו כחלק אינטגרלי באווירה המקומית, והשתלבנו בוועדות הקליטה, ההנהלה, החינוך והתרבות. מפני שעברנו לקיבוץ ביום שהוא הפסיק להיות קיבוץ שיתופי, יצרנו לעצמנו משימה – לייצר קהילה חדשה על בסיס הקהילה הקיימת ולקלוט חברים חדשים, לאו דווקא עם זיקה לקבוצת ההתיישבות המקורית ("הגרעין"). היינו צריכים לאחד מאמצים כדי לבסס שכבות גיל פה, במסגרת הרבה מיתוג ויחסי ציבור.

קיבוץ חולית הוקם בסיני (מכאן גם שמה של בכורת דור ההמשך של הקבוצה, סיני, בתם הראשונה של יובל וזוהר ישראלי), אך לא כל החברים שפונו הגיעו למקומו החדש של הקיבוץ בדרום עוטף עזה. מצאנו פה 21 אנשים מסורים שהחזיקו את המקום הזה על הגב שלהם, לא ויתרו והמשיכו לנהל פה את החיים ולחפש פתרונות. היום, אחרי הרבה עבודה קשה, אני יכול להגיד שהקיבוץ הוא סיפור הצלחה. יש פה המון צעירים שמאוד מעורבים במה שקורה בסביבה. במועצה אזורית אשכול יודעים לפנות לחולית כשצריכים משהו, ואנחנו כל הזמן שומעים מחמאות. הקיבוץ מלא – מעל 80 חברים, מעל 60 ילדים, עשרה נקלטים ושכונה נוספת שנבנית כעת. תוך כדי סייענו להכניס שלוחה של מכינת הנגב לקיבוץ, בהצבעה שהתקבלה כמעט בפה אחד, ופתחנו תכנית עבודה מועדפת בשיתוף עם השומר החדש ("מאהל ומגדל").

ומה איתנו? אנחנו כבר לא גרעין, יש את הקיבוץ. בפועל אנחנו פה, יש לנו בתים ליד השני, ומן הסתם אנחנו יותר אחד עם השני. זו כבר לא קומונה, אין לנו ישיבות גרעין, פשוט חיים את החיים. המקצועות שלנו מגוונים: חקלאים, מהנדסים, אנשי היי טק ואנשי חינוך. לחבר'ה שמתלבטים לגבי המהלך הזה, אגיד שאין למה לחכות. אנשים בטוחים שעם המעבר לדרום הם נדרשים לשים בהולד את כל מה שקורה בחיים. למען האמת, אנשים פה למדו תארים אקדמיים ועובדים בעבודות מעולות. יש כאלה שהלכו וחזרו, אני הגשמתי את החלום ומוניתי להיות מנהל מכינת עמיחי לפני כשלוש שנים ובאופן כללי אווירת ההגשמה מורגשת פה תמיד. אם לסכם, אנחנו לגמרי חיים את החלום.

רוצים גם? עקבו אחר "בארצנו – תנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות" בפייסבוק ושמעו על עוד הזדמנויות מגורים ייחודיות

לתיאומי ביקורים וטיפים למתיישבים המתחילים – אביעד בשרי: 054-7946304

Scroll to Top