, ,

“אחת הבחירות הטובות שעשינו”: סיפורו של זוג שעבר לפריפריה

"לשים את הגליל במרכז": הכירו את אור דוארי, בוגר מכינת עצם ומנכ"ל תנועת אמ"ת

את תנועת אמ"ת (אמת מארץ תצמח) שעניינה להפעיל פרויקטים אסטרטגיים מחוללי שינוי בגליל הקמנו לפני כ-13 שנים חבורה של בוגרי המכינה בעצמונה ממחזורים ז' וח' (יובל פרלשטיין, אליצור מוזס, מודי ביבי, עם חבר נוסף בוגר עלי). היוזמה החלה מתוך הבנת חשיבותו האסטרטגית של הגליל ומתוך החלטה של "במקום שאין איש – היה איש". מטרת הארגון בהקמתו הייתה לפעול לשינוי ולתנופת פיתוח הגליל בתחומים שונים: מקרקעין, חינוך והתיישבות. בשלב מאוחר יותר, הורחבה תפיסת הארגון גם כלפי אזורים אחרים, בהם הנגב. שלוש שנים לאחר מכן בעקבות הקמת המשרד לפיתוח הנגב והגליל והצבת יעד ע"י המדינה של הבאת 300,000 יהודים לגליל – נוצר סנכרון והתאמה בין מטרותינו ויעדי המדינה, בעוד רכס התרען שהינו בעל חשיבות אסטרטגית עליונה ובו אנו מתמקדים – קיבל העדפה מיוחדת.

את הפעילות שלנו כיום אפשר לחלק לשלושה תחומים:

בתחום ההתיישבות יזמנו הקמת כפר שילוב ייחודי במינו בשם "שיבולת" בלב הגליל. לצורך עניין זה הוקמה אגודה בראשות שני חברים נוספים מבוגרי המכינה בעצמונה אופיר שיק בוגר מחזור ז' ונפתלי פרידלנדר בוגר מחזור ה'. באגודה חברות כ- 50 משפחות שמיועדות לשלב יחד איתם בכפר דיירים מעל גיל 21 בעלי פיגור קל ובינוני וכן אוטיסטים, וזאת כחלק בלתי נפרד ממרקם חיי הקהילה שתוקם.

בנוסף התנועה התחברה לרב גרוסמן להקמת רשת כפרים תנ"כיים על בסיס נחלות השבטים של עם ישראל בגליל ובנגב. כפרים אלו יהוו מענה מחודש לנערים ונערות מהציבור החרדי והדתי שנפלטו ממערכות החינוך הפורמלי. בנוסף לערך החינוכי חקלאי שהם יקבלו, הם יתנו הדרכה לבאי הכפר בסגנון 'עין יעל' שבסמוך לירושלים.

doari 2

בתחום המקרקעין אנו עוסקים במיפוי ואיתור אדמות לרכישה ע"י משקיעים שאנו רותמים לפיתוח הגליל והנגב באופנים מגוונים.

בתחום החינוך, מתוך הבנה שעיקר השינוי ייעשה ע"י החינוך והעלאת המודעות והחשיבות  – הקמנו לפני כ-12 שנים את מרכז "דרך ארץ". המרכז הוקם לזכר חברנו בוגר המכינה ממחזור ז, רס"ן דניאל גומז ז"ל, קצין, טייס ולוחם שנפל במלחמת לבנון השנייה. פעילות המרכז מבקשת לחזק את הקשר בין עם ישראל לארצו, גם במובנו הפיזי ממש: עבודת כפיים וחיבור אדם-אדמה. המרכז ממוקם על רכס תורען שבגליל התחתון, כאשר הקבוצות הבאים בשעריו מידי יום ביומו זוכות לחוות חוויה ייחודית של עבודת כפיים תוך התנסות בעבודות חקלאיות שונות (סיקול, גיזום, בניית טרסות ונטיעות), ולקיחת חלק פעיל בבניין הארץ ופיתוח הגליל ע"י הכשרת מסלולי טיול ואתרי פעילות לשירות הציבור.

doari 3

עד-כה, פעלו במסגרת המרכז למעלה ממאה אלף צעירים, חיילים, חניכי תנועות הנוער, תלמידי המכינות הקדם-צבאיות, תלמידי תיכון, סטודנטים, משפחות וחברי ארגונים שונים מיהדות התפוצות כגון "תגלית" ו"החוויה הישראלית" (אפשר לראות בפייסבוק בהרחבה https://www.facebook.com/adamadamabagalil/). בהמשך אנו מתכננים הקמת חווה חקלאית שתוצרתה תיתרם לנזקקים, והמבקרים בה יוכלו בנוסף לעבודת הכפיים ליהנות מהרצאות סיורים וטיולים באתר ובגליל כולו.

בנוסף, הקמנו "חוות הכשרה קדם התיישבותיות" https://www.facebook.com/muadefet4galil/, שמטרתן להקים גרעינים התיישבותיים למשך שנה אחת. השאיפה היא לספק למשתתפים טעימה ייחודית מהווי החיים בגרעין התיישבות, ולאפשר להם לקחת בחשבון אלטרנטיבות מגורים אחרות והגשמה בחייהם הבוגרים.

לבוגרי מכינות שמצויים בשלב שלאחר השחרור מצה"ל אומר שהכל מתחיל מלקיחת אחריות, מבלי להמתין שמישהו אחר יעשה זאת. לא להתלונן, פשוט ליזום ולעשות. לאורך כל הדורות הציבור מתחלק למנהיגים ומונהגים, מובילים ומובלים. על כן, יש צורך לומר בקול ברור וחזק "הנני" לכל משימה. יש צורך משמעותי לקחת אחריות על עתיד המדינה, כל אחד "במשבצת שלו" משום שנדרש מכולנו עדיין להמשיך להקים את המדינה. מדובר על חבל ארץ שלם שדורש ומבקש – בואו, הקימו עסקים, תיירות, תעשייה ובעיקר – אל תעמדו, התיישבו, הובילו ולחצו על הגז היכן שצריך. זו לא טענה כלפי אף אחד, אלא צורך משמעותי של לקיחת אחריות. חברי ההנהלה של הארגון הם בעצמם חבר'ה מעולם ההיי-טק של תל אביב. והם כל הזמן מחזקים אותי שזו הדרך הנכונה ושמבחינתם מדובר בסטרט-אפ של אידיאולוגיה – 'חלוצים בג'ינס'.

doari 1

התלונות שלנו על המציאות האפרורית היומיומית, על התנהלות הממשלה, המנהיגים שלנו,  הרשויות ועוד ועוד – הן בדרך כלל תלונות מוצדקות, וודאי שלרוב הן נובעות מאכפתיות ורצון לשנות את המציאות ונראה לנו שזה מה שאנו עושים כאשר אנחנו בוחרים ללכת בדרך הביקורת, אך זו טעות גדולה לחשוב שכך ניצור את השינוי.

אם אנו רוצים לשנות מציאות שאינה מוצאת חן בעינינו יש לנו את הכוח לעשות זאת, אך הדרך של התלונות והציניות המבקרת, ללא רצון של הוספת בניין, איננה יכולה להצמיח דבר. זו המשמרת שלנו וכבר נאמר מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. בנוסף לכך – המציאות ממש לא הולכת אחורה, המדינה היא כל אחד ואחד מאיתנו, תקופת הגלות הסתיימה.

כעת רק נותר להגדיר ברמה האישית לאן כל אחד לוקח את עצמו ואת חייו וכיצד הוא מתחבר לתוך מערך האחריות והמסירות למען העם והארץ בעת הזו.

בקיצור, מחכים לכם מתחת לאלונקה!

אור דוארי הוא בוגר מכינת עצם, מנכ"ל תנועת אמ"ת, נשוי ואב לשישה ילדים ומתגורר באמציה.

לאתר של תנועת אמ"ת>>

רותמת לעשייה: הכירו את המדריכה שהגתה את תכנית "רתמים" לאקטיביזם חברתי

בשנים האחרונות, במקביל לעשייה בנגב בתכנית רתמים, אני מתגוררת בשכונת התקווה בתל אביב. אני מסיימת השנה את תפקידי כמנהלת ומייסדת של תכנית 'רתמים' עם סיפוק גדול וחיוך רחב. הקמת התכנית נבעה מתוך האמונה הגדולה בנעשה בעולם המכינות והשאיפה שבני הנוער שגדלו בערי הנגב ירצו ויוכלו לקחת חלק. בתכנית, שעובדת בשיתוף מכינת עמיחי, אנחנו עוסקים בפיתוח מנהיגות מקומית בנגב, כחלק מההבנה שהאנשים שגדלו במקום ומכירים לעומק את החוזקות והאתגרים שלו, יובילו תהליכי פיתוח אזורי באופן המיטבי.

השנה לקחתי חלק בתכנית אפ"ק של בארצנו – תנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות, ושמחתי להכיר קהילות נוספות של צעירים שגרים ופועלים בשכונות בערים ברחבי הארץ. אנשים שמגיעים לשכונה ממקום של ענווה, מתוך הבנה שלפני שאנחנו חותרים לשינוי יש לנו המון מה ללמוד מהצעירים והמבוגרים שגדלו בשכונות ומהמסורות המקומיות.

יחד עם שאר החברים מפורום 'צעירים עושים שכונה' שרובם בני המקום, ארגנו השנה מספר אירועים שמטרתם יצירת חיבורים בין האוכלוסיות החדשות לוותיקות בשכונת התקווה, דרך קבלות שבת, הרצאות ומפגשים בבר השכונתי. אירוע השיא השנה היה פסטיבל כדורגל "שכונדיאל" ו"שכונדיאלה" לנשים – כמחווה לבני יהודה, הקבוצה השכונתית. לאחרונה, החלטנו שבנוסף לעשייה הקהילתית, נתמקד במוביליות חברתית. לדעתי, הקמת מכינה קדם צבאית, או שלוחה נוספת של 'רתמים' בתוך השכונה יכול להיות צעד משמעותי בדרך.

כאשר אנחנו פועלים, אנחנו מתעקשים לפעול יחד עם תושבים בני המקום – שמכירים את החוזקות והיופי של האזור וחוו על בשרם את הכאבים והאתגרים. שיתוף פעולה בין האוכלוסיות החדשות והוותיקות לא תמיד קל, ומציף אתגרים שנובעים מפערים עדתיים וחברתיים שאנחנו מכירים טוב בישראל, אבל עצם המפגש והעבודה המשותפת – עוד לפני היעדים שמציבים – מובילים לצמיחה בריאה של כל אחד מאיתנו כפרטים, ושלנו כחברה".

>>מלכת המדבר: הכתבה שפורסמה ב"מקור ראשון" על מפעלה של עינב יצחקי במסגרת תכנית רתמים

>>לדף הפייסבוק של תכנית רתמים

"לא קראנו לעצמנו גרעין – היינו קבוצת חבר'ה שרצתה לגור יחד, ביישוב משלנו"

היינו קבוצה של חבר'ה צעירים שרצתה להקים יחד יישוב. בדקנו אופציות, ואיתרנו את חולית – בדרום עוטף עזה. מצב ההתיישבות במקום הוגדר כ"תת אכלוס חמור": כשהגענו היו פה 21 חברי קיבוץ ושמונה ילדים. היינו חיילים בתקופה ההיא, והתגוררנו בבית אחד גדול, סוג של קומונה. הסיבה שלא חיכינו עם המהלך לשחרור היא כי כבר לא רצינו לחכות עם הקמת הקהילה. אט אט התחלנו להשתחרר, הצטרפו עוד חברים, גם כאלה שלא היו במכינות – בוגרי שנות שירות וחברים מהתיכון.

בשלב מאוד מוקדם חברי הקיבוץ החשיבו אותנו כחלק אינטגרלי באווירה המקומית, והשתלבנו בוועדות הקליטה, ההנהלה, החינוך והתרבות. מפני שעברנו לקיבוץ ביום שהוא הפסיק להיות קיבוץ שיתופי, יצרנו לעצמנו משימה – לייצר קהילה חדשה על בסיס הקהילה הקיימת ולקלוט חברים חדשים, לאו דווקא עם זיקה לקבוצת ההתיישבות המקורית ("הגרעין"). היינו צריכים לאחד מאמצים כדי לבסס שכבות גיל פה, במסגרת הרבה מיתוג ויחסי ציבור.

קיבוץ חולית הוקם בסיני (מכאן גם שמה של בכורת דור ההמשך של הקבוצה, סיני, בתם הראשונה של יובל וזוהר ישראלי), אך לא כל החברים שפונו הגיעו למקומו החדש של הקיבוץ בדרום עוטף עזה. מצאנו פה 21 אנשים מסורים שהחזיקו את המקום הזה על הגב שלהם, לא ויתרו והמשיכו לנהל פה את החיים ולחפש פתרונות. היום, אחרי הרבה עבודה קשה, אני יכול להגיד שהקיבוץ הוא סיפור הצלחה. יש פה המון צעירים שמאוד מעורבים במה שקורה בסביבה. במועצה אזורית אשכול יודעים לפנות לחולית כשצריכים משהו, ואנחנו כל הזמן שומעים מחמאות. הקיבוץ מלא – מעל 80 חברים, מעל 60 ילדים, עשרה נקלטים ושכונה נוספת שנבנית כעת. תוך כדי סייענו להכניס שלוחה של מכינת הנגב לקיבוץ, בהצבעה שהתקבלה כמעט בפה אחד, ופתחנו תכנית עבודה מועדפת בשיתוף עם השומר החדש ("מאהל ומגדל").

ומה איתנו? אנחנו כבר לא גרעין, יש את הקיבוץ. בפועל אנחנו פה, יש לנו בתים ליד השני, ומן הסתם אנחנו יותר אחד עם השני. זו כבר לא קומונה, אין לנו ישיבות גרעין, פשוט חיים את החיים. המקצועות שלנו מגוונים: חקלאים, מהנדסים, אנשי היי טק ואנשי חינוך. לחבר'ה שמתלבטים לגבי המהלך הזה, אגיד שאין למה לחכות. אנשים בטוחים שעם המעבר לדרום הם נדרשים לשים בהולד את כל מה שקורה בחיים. למען האמת, אנשים פה למדו תארים אקדמיים ועובדים בעבודות מעולות. יש כאלה שהלכו וחזרו, אני הגשמתי את החלום ומוניתי להיות מנהל מכינת עמיחי לפני כשלוש שנים ובאופן כללי אווירת ההגשמה מורגשת פה תמיד. אם לסכם, אנחנו לגמרי חיים את החלום.

רוצים גם? עקבו אחר "בארצנו – תנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות" בפייסבוק ושמעו על עוד הזדמנויות מגורים ייחודיות

לתיאומי ביקורים וטיפים למתיישבים המתחילים – אביעד בשרי: 054-7946304

התיישבות מודרנית: יוזם מהלך התיישבות החיילים בעוטף עזה קורא לכם להצטרף

כחלק מפעילות שהדרכתי בתוכנית "דרך פרת" של מכינת "עין פרת", מצאתי את עצמי בערב יום שישי אחד, שעה לפני כניסת השבת, בקיבוץ כרם שלום. באותו יום הגעתי ישר מהבסיס, וראיתי סביבי מבנים נטושים רבים ובעיקר חול. כאשר התיישבנו לפעולת "קבלת שבת ישראלית" הכה מוכרת בעולם המכינות, התיישבה לידי תושבת הקיבוץ והסתכלה סביבה בהתרגשות. כאשר שאלתי מדוע היא ענתה לי: "כיף לראות חיים במקום הזה". שם נפל לי האסימון.

אני מאמין שמשימת הדור שלנו היום היא היכולת להסתכל מאה שנה קדימה ולדעת לממש את הפוטנציאל ומהות העם שלנו לשיפור חיינו במדינה. היכולת להסתכל על הנגב והגליל כמרחבים אשר יהוו את ההזדמנות לפיתוח המדינה ובניית חברת מופת תאפשר לדור שלנו להתחבר למשימה ולערכים הציוניים המודרניים, ולממשם. עלינו כדור לקחת את משימת ההתיישבות כמשימה ראשונית לפיתוח עתיד המדינה.

קוראים לי אשר כץ, במקור מגוש עציון ובוגר מכינת "עין פרת". אני חלק מגרעין החיילים בכרם שלום, רעיון שנולד מתוך הרצון להיות שותפים למשימת ההתיישבות החשובה, יחד עם האמונה כי ניתן לרכז את החיים כבר היום סביב רעיון אידאולוגי ולהשפיע באמצעותו רבות. אנחנו עשרים ושמונה חברים בכרם שלום שמתגוררים בקיבוץ, ולצד יוזמות שגרתיות הפקנו פרויקטים מיוחדים, כגון; 'יום התחדשות' – בו שתלנו יחד עם חמש מאות מתנדבים דשא ומאות עצים בכל רחבי הקיבוץ, פעילויות לקהילה ועוד. אני רואים את עיקר המשמעות שלנו בעצם החיים במקום. ההיענות והרצון מטעם בוגרי המכינות הייתה עצומה ומתוך כך הקמנו גרעין חיילים נוסף בעין השלושה. כיום מתקיימים בעוטף עזה ארבעה גרעינים עצמאיים.

הקיבוץ לאחר 'יום ההתחדשות'

היום אני עובד בשותפות עם בוגרי מכינות רבים על מנת להקים גרעיני חיילים עצמאיים בכל הארץ, כאשר הפרויקטים הבאים עתידים לקום בגליל עליון ובערד. יצא לי לראות שרבים מבוגרי המכינות מסיימים את המכינה עם ניצוץ גדול אשר באילוצי המציאות ובהיעדר משימה ספציפית, הוא לאט לאט דועך. אני מאמין שאם נדע לקחת אחריות על עצמנו ולהגדיר את משימת ההתיישבות בחלקים שונים בארץ כמשימה לאומית עליונה – נדע להירתם כאלפי בוגרי מכינות למשימה ולהוות אבן דרך משמעותית בהגשמתה.

זוהי קריאה להזמין אתכם להיות שותפים בהקמה וביצירה של עוד גרעיני חיילים רבים במדינה, תחילה בערד ובצפון ובהמשך לכל מרחב הנגב והגליל, למימוש המשימה ההתיישבותית: אני קורא לכל מי שניצוץ ההתיישבות והציונות בוער בו, ולכל מי שמאמין שביכולתו לרכז את חייו בשנים הקרובות סביב משימה זו, להצטרף אלי בהמשך מימוש חזון ההתיישבות שאבות הציונות ייעדו לנו, ולהקים עוד גרעינים רבים ברחבי הארץ.

לגרעין החיילים פנו לאשר כץ במייל: asherikatz@gmail.com או בטלפון: 052-8830152

לפרויקט קליטת משפחות בכרם שלום לחצו >>

"התפיסה שלנו היא להתיישב בפריפריה חברתית": רכז קהילת בוגרי "בית ישראל" מספר על העשייה בארמון הנציב

למרות שיהב פלמון מתעקש שלא לקחת קרדיט לעצמו כשעוסק בעשייה חברתית, קשה להאמין שהוא "רק חלק" מכל הפעילות החברתית הענפה שעליה הוא מפרט. ביום הוא מורה עמית של כיתות ב' בבית הספר 'אריאל' בשכונת גילה בירושלים, ולאחר מכן הוא מיד פונה לעיסוקים המגוונים בפרויקטים חדשים וללימודי תואר שני במנהל עסקים. "ביה"ס אריאל הוא בית ספר שמשלב חילונים ודתיים שהיה בתהליכי נסיגה.  בשנים האחרונות, בין היתר בזכות שיתוף פעולה מיוחד בין הנהלת בית הספר לקהילה, קהילת 'בית ישראל' אימצה אותו ושלחה אליו את ילדיה. היום בית הספר נמצא בפריחה פדגוגית", מספק פלמון טעימה קטנה מהשינוי שהובילה קהילת בוגרי מכינת "בית ישראל" בשכונת גילה שבירושלים.

פלמון נישא לפני כשנה וחצי לליאור, ולשניים נולדה מעיין הקטנה לפני כארבעה חודשים. כאמור, הוא סטודנט לתואר שני, מורה בבית ספר יסודי מעורב לחילונים ולדתיים, רכז קהילת בוגרי "בית ישראל" בארמון הנציב ומלווה בה שני פרויקטים קהילתיים גדולים. "בית מדרש צעירים" נועד לשלב בין המפעלים השונים שמלווה הקהילה: כפר הסטודנטים בארמון הנציב וחניכי שנה ב' של מכינת 'בית ישראל'. במסגרת "סלון בארמון" מנסה הקהילה ליצור מפגשים אינטלקטואליים פעם בשישה שבועות – בהובלת דמויות מפתח ירושלמיות. "יש אנשים שעולים על במות בכל העולם, אבל לשכנים שלהם אין מושג מה הם עושים",  סיפר פלמון על המחשבות שהובילו ליוזמה, "אנחנו מבקשים לאפשר את המפגש עם האנשים שגרים בקרבנו; אירחנו במפגשים הקודמים את השופטת דליה דורנר, גב' עדינה בר שלום, ראובן אברג'יל (ממנהיגי הפנתרים השחורים), שאנן סטריט ועוד. רובם אגב הגיע בהתנדבות; זה פרויקט ממש נחמד ומשמח מבחינתנו", הוסיף.

קהילת בוגרי בית ישראל נמצאת בארמון הנציב כבר שלוש שנים; סטודנטים, משפחות וילדים. "כשנכנסנו לשכונה כקהילה, התחלנו לחשוב על דרכי פעולה; לא להשתלט על מקום, אלא להשתלב בו. התחלנו ביוזמות קטנות; פרויקטים של חגים והפעלות נקודתיות, ולאט לאט התחלנו גם לקיים קבוצות לימוד בבתים", תיאר פלמון את הצעדים הראשונים במקום החדש, והמשיך: "הקהילה משמשת מודל לחיים עבור המכיניסטים, ומבעד למודל הזה מעצימה אותם ומספקת להם את הכלים וסט הערכים שיסייעו להם במידה ויבחרו לנהל אורח חיים חברתי ומשמעותי יחד. ליווינו הרבה חבר'ה שהגיעו לכאן, וזו הייתה הצלחה לא קטנה. כנראה שהשליחות בעיניים מצאה חן בעיני אנשים שהסתכלו מהצד".

קהילת הבוגרים בארמון הנציב נמצאת בקשר רציף עם מכינת הבית "בית ישראל", ואף מקיימת עמה שיתופי פעולה רבים. אחד המפעלים שהקימה הקהילה יחד עם המכינה, הוא מיזם "מצפתל" (שילוב של 'מצפה' ו-'תל') . "מצפתל" היא פיסת טבע עירונית שחניכי המכינה ותושבי השכונה אימצו ובימי ראשון מתקיימות פעילויות שהחניכים מעבירים למשפחות הצעירות ולילדים. לפעילויות הללו משפחות הקהילה שולחות את ילדיהן, ובממוצע מגיעים בכל פעם שמונים איש. "אם בהתחלה הגיעו יותר משפחות ממעמד ספיציפי, היום כבר ניתן לראות הרבה יותר גיוון בנוף", סיפר פלמון.

"התפיסה שלנו היא להתיישב בפריפריה חברתית; כי בעצם החיים שם יש ממד של שליחות ועשייה. אתה יכול לעזור לאנשים שמתמודדים עם קושי כלכלי בגלל שקראת בעיתון, אבל כשאתה גר בתוכם – הקושי שלהם הופך להיות הקושי שלך, ומשם מתחילה כל העשייה. זה שונה לגמרי מחיים בסביבה הומוגנית", הסביר פלמון ומיהר להדגיש שהוא אינו לבד בפעילות שתיאר: "רוב הדברים שהזכרתי נעשו בשיתוף מכינת "בית ישראל" ובתמיכת קרן "שחף". הקבוצה והקהילה הן המנוע והתשתית לביצוע הדברים – גם איפה שיזמתי לבד לא בטל העניין הקבוצתי והקהילתי".

כפר הסטודנטים שחר – אור ארז על קהילה עירונית

בכפר הסטודנטים "שחר" בבאר שבע, מבית תנועת החלוץ, חיים עשרה סטודנטים. אחד מהם הוא אור ארז, סטודנט לממשל ופוליטיקה ומזה"ת באוניברסיטת בן-גוריון, שמשתף אותנו בהחלטה להצטרף לקהילה:

"לצערי בתיכון בו למדתי לא הייתה מודעות למכינות, ורק בצבא הבנתי את הפספוס. הרגשתי צורך לעשות משהו דומה אחרי הצבא. הגעתי לאוניברסיטה וחיפשתי מקום להיות בו פעיל. הצטרפתי לתא אופק ואחרי שנה החלטתי לקחת תפקיד במזכירות התא. בישיבת פתיחת השנה ניגש אלי בחור בשם אלון והציע לי להצטרף לקהילת סטודנטים בשם "שחר", שתקום בב"ש לצד כפרי סטודנטים בחיפה ובירושלים."

"אנחנו נפגשים אחת לשבועיים לשלוש שעות. לפעמים מביאים הרצאת אורח על פעילות חברתית בעיר, או שלומדים ביחד טקסט".

"כל אחד מחברי הכפר מתנדב במסגרת של עשייה חברתית לוקאלית, בעיר שבה אנו חיים, ולקדם את האידאולוגיה של תנועת החלוץ – שיוויון, חירות, סוציאל דמוקרטיה".

"כפעיל ותיק בקהילה הלהט"בית החלטתי שאני לוקח על עצמי להתנדב לתפקיד חבר בוועד המנהל בבית הגאה בב"ש, וגם להיות הדובר של הארגון. זאת פעילות שהיא מרכז החיים שלי – ליצור מציאות מכילה ומחבקת בדרום. אנחנו מקדמים את האקטיביזם הגאה בכל מרחב הדרום, ומובילים את מצעד הגאווה בב"ש ב-28.6. אני מקיים קשרים עם ראש העיר, ומרגיש שאנחנו משפיעים על העיר בה אנחנו חיים".

דוגמה נוספת היא של יובל, חברת הכפר, לוקחת חלק בהפקת אירוע בב"ש, "צעדת את לא אשמה", צעדה שיוצאת נגד האשמת הקורבן.

"יש לנו גם עשייה משותפת של כל חברי הכפר ביחד. למשל, לאחרונה קיימנו טקס הבדלה בין יום הזיכרון ליום העצמאות, הגיעו אליו 100 איש, תושבי השכונה וסטודנטים. האירוע נועד לסייע לנו לעבור את הרגעים שבין עצב לשמחה. פתחנו את הערב עם שירי זיכרון, ישבנו למעגלי שיח ודנו על ציונות בישראל 2018, לאחר מכן הייתה הרצאה של דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות ויוהן אטלן מנכ"ל מועצת הנגב. סיימנו עם ערב פואטרי סלאם על המציאות הישראלית".

לפני כחודש נפגשו הקהילות מחיפה, ירושלים וב"ש לסמינר משותף, שעסק בקידום של שינוי פוליטי.

לפרטים נוספים ולהרשמהhttps://goo.gl/forms/pMRBRYQcPZM4CZjX2

כפר הסטודנטים של "בני דוד" בעלי: אביחיל דייג מספר על שילוב אקדמיה לצד רוח

תוכנית "חי רועי" במסגרת הישיבה לבוגרי צבא בעֵלִי, הוקמה כדי לאפשר לבוגרי צבא בעלי רקע תורני להמשיך לעסוק בעיצוב אישיותם התורנית-אמונית במקביל ללימודיהם האקדמיים, ותוך כדי לקבל הכשרה לקראת תפקידים ציבוריים ואידיאליסטיים בעם ישראל. מטרת התוכנית היא להכשיר אנשי אמונה בעולם המעשה למשימות לאומיות בשדה החברתי, הכלכלי, המשפטי והמעשי באשר הוא, מתוך השקפת עולמה של תורה ומתוך הכרה בחשיבות יישום הרוח האמונית בחיי המעשה.

אביחיל דייג (27), סטודנט לתואר שני במנהל עסקים, וחבר בתכנית הסטודנטים בעלי, מספר:  תכנית חי רועי היא כפר סטודנטים שבו משלבים חיים סטודנטיאליים יחד עם לימוד תורה בישיבה של בוגרי הצבא בקמפוס בני דוד. אני לומד באוניברסיטת בר אילן, אני נוסע רחוק מעלי ועד לאוניברסיטה, ובכל זאת אני חש בר מזל שזכיתי להיות חלק מהתכנית. יש פה מעטפת חברתית, וצוות חינוכי שיש הרבה מה ללמוד ממנו. התוכן שאנחנו מקבלים כאן נותן ערך מוסף לצד החיים האקדמיים, שעשויים להיות מרדף אחרי עבודות ומבחנים. המקום הזה נותן לנו גם רוח".

בקהילה יש 55 סטודנטים. הרווקים גרים במעונות בסמוך למתחם של "בני דוד", והנשואים גרים ביחידות דיור ביישוב. כולם גרים 5 דקות נסיעה אחד מהשני. רוב הסטודנטים לומדים באוניברסיטת אריאל, חלקם באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטה העברית. במתחם יש חדר טודנטים שהוקצה לחברי התכנית ומאפשר להם ללמוד בשקט.

"יש לנו חיי קהילה עשירים, כל לילה נפגשים ומדברים, הולכים לישון עם מחשבות על ערכים ואידאלים ולא רק על היומיום השוחק של האקדמיה".

פעם בחודש כולם יוצאים ליום עיון המוקדש ללמידת נושא מסויים, ללא קשר לתחומי הלימוד האקדמיים של חברי התכנית.

ואם לומדים כל כך הרבה, מה מצב הציונים? "זה בכלל לא פוגע בהישגים שלנו באקדמיה", משתף דייג, "ההיפך, אנחנו עוזרים אחד לשני ללמוד למבחנים ולכתוב עבודות, מתוך חברות אמיתית".

חלק מהסטודנטים הם בוגרי המכינה בעלי, אבל זה לא תנאי קבלה. כדי להיכנס לתכנית יש לעבור ראיון אישי.

לפרטים נוספים והרשמה לתכנית לחצו כאן>>